יום ג', יג’ בשבט תשפ”א
    דף הבית  |  חדשות  |  ספורט  |  פוליטי  |  יצירת קשר  |  הרשמה לרשימת תפוצה  
 
 
 
פרסומת
פרסומת
 
פרסומת
פרסומת
פרסומת
קרא עוד...
פרסומת
 
בעקבות חשיפת הפרשה כי השר סילבן שלום היה מעורב בהטרדה מינית לפני כחמש עשרה שנה, נראה כי פרשות מין והטרדות לא מעטות פקדו את הפוליטיקה הישראלית בעשור האחרון. נשיא מדינה, שרים , חברי כנסת וראשי ערים.
23:54 (24/03/14) נמרוד אלירן סבח

בעקבות חשיפת הפרשה כי השר סילבן שלום היה מעורב בהטרדה מינית לפני כחמש עשרה שנה, נראה כי פרשות מין והטרדות לא מעטות פקדו את הפוליטיקה הישראלית בעשור האחרון. נשיא מדינה, שרים , חברי כנסת וראשי ערים. כולם כמעט היו מעורבים בנגע שהתפשט כמעט בכל מסדרון פוליטי והרס קריירות מפוארות של פוליטיקאים רבים בישראל. גם במעלה אדומים היתה פרשה כזאת שהסתיימה בקול ענות חלושה. לפני קצת יותר משש שנים, עובדת העירייה התלוננה על הטרדה מינית נגד ראש העיר בני כשריאל, בפרשה שהסעירה את העיר כולה. קצת יותר משש שנים עברו מאז הפרשה המביכה של בני כשריאל עם העוזרת שכמעט חיסלה לו את הקריירה הפוליטית המפוארת. שש שנים עברו מאז נחשפה אחת הפרשות המסעירות בתולדות מעלה אדומים. בני כשריאל מצא את עצמו במרכזה של פרשה מביכה במיוחד שכמעט וחיסלה לו את הקריירה הפוליטית ארוכת השנים. לבני כשריאל ראש העיר של מעלה אדומים רזומה מאוד מעניין בשנות כהונתו הרבות בעיר. אחד מרגעי השפל שהוא ישמח מאוד למחוק מהרזומה המרשים הזה היא התלונה של העוזרת האישית שלו על הטרדה מינית שכמעט חיסלה את הקריירה הפוליטית שלו. בשיחות סגורות של אנשים שמבינים עניין, עדיין עולות שאלות רבות ויש כאלה שלא מצליחים להבין איך הפרשה הכל כך מסעירה הסתיימה בקול ענות חלושה ונעלמה מהזיכרון ומהשיח הציבורי. אז, בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים הוגש כתב תביעה מפורט נגד כשריאל. העובדת המדוברת בלשכתו טענה כי סבלה ממסכת הטרדות והשפלות במהלך שנות עבודתה בכפוף לראש העירייה, והיא תובעת ממנו 350 אלף שקל. לאורך כל אותה תקופה העובדת, אם חד~הורית שהועסקה בעירייה כ- 28 שנים, טענה כי סבלה מהטרדה מינית, מילולית ופיזית מצדו של כשריאל, ורק לפני קצת יותר משש שנים אזרה כוחות והתלוננה על ההטרדה למנכ"ל העירייה. לטענת העובדת, כשריאל נהג לשאול אותה, בין היתר, כיצד בילתה בלילה ואמר "נו, היה טוב? לפחות נהנית?". במקרה אחר, כאשר סיפרה שאינה חשה בטוב, העיר לה "את זקוקה לזיון טוב" ו"ילדה טובה מגיעה לגן עדן, ילדה רעה מגיעה לכל מקום". כמו כן היא טוענת כי ראש העירייה נהג לחוות את דעתו על גודל החזה שלה, להמליץ לה להגדילו ואף הבטיח "להיות הראשון שיבדוק אותם". כאשר הסבירה שאיחרה לענות לטלפון משום שהייתה במקלחת, הוא היה עונה: "למה לא קראת לי? הייתי עושה לך את הגב". זאת ועוד: כאשר עברה ניתוח להגדלת חזה אמרה העובדת שכשריאל השאיר הודעה במזכירה האלקטרונית שלה ובה אמר "שתחזרי יפה ונעימה" ו"נו, איך יצאו הציצים?", ואף הוסיף כי עליה לעשות לו "הצגת תכלית". כמו כן טענה כי נהג לחוות את דעתו על איברים אינטימיים בגופה ולהציע הצעות שונות ל"שיפור". במקביל להטרדות המילוליות ניסה כשריאל לכפות עליה מגע אינטימי בהזדמנויות שונות, תוך שהוא שואל "מתי אזכה לקבל ממך נשיקה אמיתית?"; ומבקש ממנה "פעם אחת תני לי לחבק אותך". העובדת מציינת כי נרתעה מאמירותיו וביקשה שלא יעיר הערות כאלה. במקרים נוספים טענה העובדת כי כשריאל הציע לה לנהל עמו יחסים רומנטיים. הוא הזמין אותה לארוחות, ביקש שתצטרף לנסיעותיו לחו"ל שלא במסגרת התפקיד, הציע נסיעה רומנטית לצימר בצפון ועוד. גם להצעות אלה לא עתרה התובעת וציינה כי היא אינה מעוניינת. תלונתה של העובדת הועברה אז לטיפול ועדת בדיקה מיוחדת בעירייה, שבראשה עמדה מנהלת אגף משאבי אנוש והממונה על ההטרדות המיניות בעירייה, סמדר תקווה; ובליווי עו"ד דני פלד, יועץ משפטי חיצוני. ועדת החקירה קבעה שלא הייתה הטרדה מינית, ועל כך טענה העובדת כי "במקום להפנות את הבירור לגורם חיצוני, שלא יהיה כפוף לראש העירייה, החליטה העירייה לחקור את האיש העומד בראשה על ידי מנהלת משאבי אנוש. כך יצא שהאחראית לבירור ההטרדה המינית בעירייה והמנכ"ל התגייסו לצדו של ראש העירייה, הסבירו לעובדת שאינה מפרשת נכון את יחסו הידידותי של ראש העירייה, קיבלו את גרסת ראש העירייה לפיה 'מחמאותיו' נועדו לתת לה חיזוק ולא ראו פגם בתנאי עבודתה החדשים". פרקליטתה של העובדת, עו"ד מיה צחור, ציינה אז כי העירייה נהגה במקרה הזה כאחרון המעבידים, ולא כגוף ציבורי שחלים עליו עקרונות של מינהל תקין. לפיכך הועברה התביעה לבית הדין לעבודה. החקירה בעירייה התנהלה במשך כמה שבועות, שבמהלכם זומנו עובדי עירייה כדי למסור את עדותם על טיב היחסים בין השניים והתקיים עימות בין העובדת לכשריאל. עדותו של כשריאל בפני הוועדה הגיעה אז לידי "כל הזמן", והיא פורסמה בדיוק כך לקוראי העיתון: "לא היו דברים מעולם והכול עלילה", התייחס כשריאל לתלונה שהגישה נגדו העובדת. "זו הייתה מערכת יחסים קרובה וידידותית וללא כוונות מיניות, שנבנתה במשך השנים לאור עבודה משותפת שלנו במשך 16 שנה. היא נהגה לשתף אותי בבעיותיה האישיות ונהגתי לייעץ לה, וגם שיתפתי אותה בדברים האישיים שלי. היא רצתה מערכת יחסים אינטימית, ומתוך אהבה נכזבת הפנתה כלפיי שנאה יוקדת והיא מעלילה עליי עלילות. מאחר שלא אישרתי לה חוזה בכירים בעירייה, היא עושה הכול כדי להכפיש אותי. "כל הזמן שידרתי לה יחסי ידידות פשוטים וללא כוונות מיניות, כפי שמתפתחים בין עוזר לראש עירייה. מעולם לא נתתי לה 'חיבוק אמיתי'. תמיד יש את החיבוקים האלה, ככה של חברים וידידות, ואני נותן גם נשיקה על הלחי. אבל איתה ספציפית אני לא זוכר שאפילו הייתה נשיקה כזו". בנוגע לתלונה של העובדת כי נהג להזמין אותה לארוחות רומנטיות, ענה כשריאל לוועדה: "אכלנו יחד ארוחות כל הזמן, כמו שאני אוכל עם שאר העובדים שלי. אני לא מבין מה רע לאכול צהריים ב'ארומה' או ב'פתילייה'. אני מנצל את זמן הארוחה לגמור עבודות. זה מקומות פתוחים ומלאים באנשים. אין עם זה בעיה בכלל. נכון, זה קרה גם אצלי בבית וגם כאן בלשכה. כשהיא הייתה מביאה לי דג מרוקאי או אוכל של שבת, היא הייתה מזמינה אותי לחדר שלה וסוגרת את הדלת כדי שהמזכירות לא יראו שאנחנו אוכלים יחד, זה בסדר? אני לא מבין את השטויות האלה. "זה נכון גם שהזמנתי אותה לארוחת ערב אצלי ואולי ראינו סרט, אבל לא התכרבלנו ולא בשמיכה ולא בטיח. לא היה דבר כזה. במסגרת היחסים של ראש עירייה ועוזרת היא ידעה על הדברים הכי אישיים שלי, וגם אם נניח הייתי מזמין אותה לסרט בקולנוע, אני לא רואה בכך פסול". כשריאל, אז בן 57 טען בפני הוועדה כי המתלוננת הייתה מאוהבת בו, וכי חשבה תמיד שיש ביניהם מתח מיני. "היא כל הזמן ציפתה וקיוותה. אתם יכולים לשאול את החברות שלה שאיתן היא דיברה, כולן מגיעות למסקנה שהיא מאוהבת בי. אבל מה לעשות שאני לא רוצה את זה. "היא גם זו שהייתה באה אליי ומספרת לי שהיא במצוקה, בודדה ולא ישנה בלילות. אמרתי לה שתצא עם בחורים ושתפסיק לעשות חשבון לאנשים. גם רציתי להכיר לה שני בחורים מהעבודה, אבל זה לא הלך. זה נכון, דחפתי אותה לצאת עם אחרים משתי סיבות: האחת – שתרד ממני, והשנייה – שתבין שאם אני מכיר לה מישהו ואומר לה לצאת עם אחרים, זה סימן שאני לא מעוניין". כשריאל גם הכחיש שהציע לעובדת לנסוע איתו לחו"ל (לרומא או לארצות הברית לפי התביעה). "לרומא? אף פעם לא הצעתי לה לנסוע איתי, בואי ניסע לכאן או בואי ניסע לשם. היו צ'ופרים שנתתי לעובדי עירייה שנסעו איתי בענייני עבודה לכל מיני מקומות. נסענו לאילת, ללמוד מפרויקט 'עיר ללא אלימות'. היינו אורחי ראש העירייה שם. לנו במלון אגמים, אבל היא לקחה חדר ואני חדר" סיפר בדיחות גסות בשנת 2006 החליטה התובעת לעבור ניתוח להגדלת חזה. עקב רצונה לשמור את הדבר בסוד, היא קבעה את הניתוח לתקופת הפגרה של העירייה. על פי התביעה, כשריאל לא חסך ממנה את דעתו וכשחזרה לעבודה אמר לה: "יפה לך, מתאים לך. הדבר הכי טוב שעשית זו ההגדלה. בשביל מה עשית ניתוח אם את סוגרת את כל הכפתורים עד למעלה? איך ההרגשה? זה אותו מגע כמו בטבעי?". לעתים קרובות היה חוזר ושואל: "נו, יש לך חבר? בטח עכשיו יעמדו בתור בשבילך, אחרי הניתוח". לטענת התובעת, אחרי שסיים לחוות את דעתו על החזה, עבר לחלקי גופה האחרים: "יש לך ורידים ברגליים, תטפלי בזה", "את צריכה להוריד את הבטן שלך", "את צריכה מתיחת צוואר" ועוד כהנה וכהנה הערות. "העובדת היא זו שבאה אליי ואמרה שהיא הולכת לעשות ניתוח חזה", אמר כשריאל לוועדה, "היא נהגה להתייעץ איתי בהרבה מקרים, כמו שהתייעצה איתי בנושא ניתוח לייזר בעיניים או הפריה מלאכותית. היא הייתה הולכת לעשות משהו ומחכה לעצה או לחיזוק. אמרתי לה שאם היא מתעקשת, שתעשה. היא באה אליי, לא אני אליה. היא גם ביקשה ממני להמליץ לה על מנתח ושיעשה לה הנחה. אמרתי לה שזה יפה וזה נחמד ולא שום דבר אחר. רק רציתי לחזק אותה. היא זו שהתייעצה איתי. "לא רק שהיא לא נהגה להגיע לעירייה עם בגדים סגורים, אלא היא התלבשה באופן שהבליט את נתוניה. הייתי מחמיא לה, אבל כדי לחזק אותה, והכול במסגרת היחסים הידידותיים בינינו. אני לא מבין מה רע בזה שאני, ראש העירייה, ידיד שלה, נותן לה עצה טובה. יכול להיות שהייתי צריך לסתום את הפה כשהיא אמרה לי שהיא הולכת לעשות את הניתוח, אבל במסגרת הקרבה בינינו זה היה בלתי אפשרי. "זה נכון שאמרתי לה שעכשיו היא תצא ותיראה יותר טוב, וגם אמרתי לה שיהיה לה יפה מתיחת פנים, אבל הכול בכוונה של ייעוץ. אין בזה שום דבר מיני. מדובר שוב בחברות, לטובתה, כדי שתרגיש יותר טוב". כשריאל לא הכחיש שסיפר למתלוננת בדיחות גסות. כך, למשל, טען בפני הוועדה כי "גם היא נהגה לספר לי בדיחות גסות, והיינו מספרים בדיחות גסות אחד לשני. ככה זה כשעובדים 16 שנה יחד. אי אפשר לשים קירות ומסכים בדיבור. אז יכול להיות שנפלטו לי בדיחות גסות, אבל בלי כוונה מינית. אלה היו שיחות סלון, של ידידות ולא של הטרדה. "בכל 16 השנים בעירייה לא נגעתי בה ולא הטרדתי אותה. היא פיזרה מניפולציות וטענה שאני מחזר אחריה. כל התלונה הזו היא מניפולציה של בחורה שהקנאה שלה הפכה לשנאה והיא רוצה להתנקם בי. לא התנכלתי לה ומאז התלונה שלה התחלתי לנהוג בזהירות בכל מה שקשור אליה. מאז לא דיברתי איתה בחופשיות, דאגתי להשאיר את הדלת פתוחה והחלטתי על חלוקת עבודה אחרת בלשכה. לכן העדפתי שהיא לא תהיה יותר אצלי בלשכה". ועדת הבדיקה הפנימית של העירייה החליטה כי מרבית התלונות, אם ראש העירייה לא הכחישן, נתונות לפרשנות אישית וסובייקטיבית. מצד אחד, טענה הוועדה, יש בסיס לעובדה שהמתלוננת הרגישה במקרים מסוימים מושפלת ונבוכה; אולם מצד שני, השניים היו ביחסי עבודה ארוכים והיו ביניהם הרבה רגעים של היכרות אינטימית אישית, ומן הסתם עשויות להיווצר סיטואציות היוצרות אי נוחות, כעס או פרשנות. "ראש העירייה יוציא מכתב הבהרה והתנצלות לעובדת, שבו יבהיר כי לא היו מצדו כוונות להתנכל על רקע יחסיו האישיים עמה", קבעה הוועדה, "ולמרות הכול ומאחר שהיא הבינה ותפסה את הדברים בצורה אחרת, הוא מוצא לנכון להצטער ולהתנצל על כך בפניה. כמו כן, מעתה ואילך ראש העירייה לא יימצא בחדרים סגורים בפגישות שלו עם עובדות הכפופות לו". הוועדה המליצה גם להכניס למערך העבודה בעירייה ימי השתלמות בנושא הטרדה מינית ולקבוע כללי התנהגות ברורים בין נשים וגברים, לרבות יחסי מרות ודיווח על יחסים אינטימיים המתפתחים בעירייה. בין הצדדים נחתם הסכם פשרה שעלה לא מעט כסף למשלם המסים, אבל לא ניתן היה להביא אותו לידיעת הציבור בגלל צו איסור פרסום שהוצא על ההסכם. בעקבות פניית חבר מועצת עיריית מעלה אדומים דאז גדי מרק, הצו הוסר. בבקשתו טען מרק כי מאחר שהעירייה הייתה אחת הנתבעות ושחלק מהכסף שעליו סוכם בהסכם הפשרה שולם מקופתה, לציבור יש זכות לדעת את פרטיו. עוד טען כי איסור הפרסום מזיק לציבור ולעובדות העירייה. מנגד התנגדה העובדת עצמה לפרסום ההסכם בטענה שהדבר יסב לה נזק. היא טענה שהבקשה נובעת משיקולים פוליטיים בתוך העירייה. עם זאת יצוין כי העובדת עצמה פנתה בעבר לבית הדין וביקשה את הסרת צו איסור הפרסום, אך בקשתה נדחתה. בית הדין האזורי לעבודה קיבל את הטענות ואישר לפרסם את ההסכם, שלפיו העירייה תשלם למתלוננת 50 אלף שקל הוצאות, וכשריאל יעביר מכספו עוד 100 לכיסוי הוצאות המשפט ויפצה את התובעת ב־5,000 שקל, אך לא יודה בהטרדה. עוד נקבע כי התובעת תמשיך בעבודתה בעירייה. גורמים מטעם כשריאל טענו אז כי תיק החקירה נגדו נסגר מחוסר ראיות וכי הפרקליטות החליטה להפסיק את ההליכים נגדו כבר באוגוסט 2010. מה שבטוח, לעיר מעלה אדומים, הפרשה הזאת בכלל לא הוסיפה כבוד. נקווה שהפרשה של השר סילבן שלום תעבור בשלום ולא תחבל בסיכויים שלו למירוץ על הנשיאות.

 
 
חדשות
ספורט
קופונים ומבצעים